החזון המובא לפניכם.ן הוא טיוטא!
חזון הוא דבר מתהווה ובנייתו דורשת דיונים והסכמות, בעתיד הקרוב נתחיל בדיונים אלו בשיתוף קהילת הדמוקרטית כולה.
מטרת הדמוקרטית היא מימוש ערכי הדמוקרטיה ובראשם חירות, שוויון וערבות הדדית.
מדינת ישראל התחייבה לערך השוויון עם הקמתה, ובפרט לקיום שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. אך שוויון לא התגשם בה הלכה למעשה מיום היווסדה. מי שאינם יהודים לא נלקחו בחשבון כשותפים כלל. בדואים, דרוזים, פלסטינים וקהילות נוספות נתפסו כאורחות במקרה הטוב ואויב במקרה הרע, התחייבות המדינה לבני העם הערבי לאזרחות מלאה ושווה על יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה לא מומשה, ועל כן הפגיעה בקהילות אלו דורשת הכרה מיוחדת. בכל הנוגע להגדרת המדינה כלאומית, חל פיחות מובנה לאוכלוסייה הדתית - יהודית, מוסלמית, נוצרית ואחרת. שוויון מלא בין נשים לבין גברים טרם התממש ויחסי הכח מוטים באופן מובהק לטובת גברים. בעלי צבע עור כהה חיים תחת גזענות ממוסדת ואלימה ואינם נהנים משוויון אזרחי. יהודים שהגיעו לארץ מארצות ערב ואפריקה סבלו במהלך השנים מנחיתות מובנית. הפועל היוצא הוא כי רוב יושבות ויושבי הארץ לא נהנו משוויון אזרחי במדינת ישראל.
מדינת ישראל גם התחייבה לערך החירות עם הקמתה, ובפרט לקיום חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. אך ערך החירות לא התגשם כלפי אותן קהילות. יתרה מכך, יחסי הכח של היחיד ושל קהילות שונות מול המדינה נתונים בפער חרף. תחושת האין-אונים של היחיד מול המדינה מובהקת בכל הנוגע לחירות האדם. חופש הביטוי, החרות ממאסר, חופש מגדרי, חופש האמונה, חופש היצירה, חופש התנועה והחרות הכלכלית – נתונים תחת מצור שלטוני רב שנים.
מנגנוני פיקוח, בקרה וריסון הכח של המדינה כשלו. תורת האיזונים והבלמים של הכח השלטוני לא התגשמה. התחייבות המדינה לעגן את עקרונות החירות והשוויון בחוקה לא קוימה, ובהכרעה בין זכות האדם והאזרח לבין חיזוק הממסד השלטוני – מעדיפים מנגנוני הפיקוח והבקרה את הממסד השלטוני, כך לרוב.
בנסיבות אלה הפכו חושפי שחיתויות לאיום ; פעילים פוליטיים המממשים את חופש הביטוי לעבריינים ; מפגינים למען תיקון החיים המשותפים למפרי סדר אלימים ; חסידי שוויון לבוגדים.
נוסף על היעדרם של ערכי שוויון וחרות –אבדה הערבות ההדדית בין פרטים ובין קהילות. מגוון עשיר של קהילות, דתות רעיונות, צבעים, תרבויות וקולות – במקום שישמש מקור לגאווה נתפס כאיום. קהילות הפכו נבדלות ונפרדות. הניכור בין הפרטים והקהילות הפך לפני המקום. גם המערכת הפוליטית מאורגנת סביב אותה קהילתיות נבדלת – כל מפלגה מייצגת זרם נפרד.
בנוסף, יחס האנושות לטבע והסביבה וכן לבעלי החיים הרסני ובלתי נסבל. במו ידינו אנו מחריבים את המערכת האקולוגית המהווה בית לכל יושבות ויושבי הארץ. במו ידינו אנו מחסלים ומתעללים בבעלי החיים.
המפלגה הדמוקרטית שואפת וחותר לתיקון החיים המשותפים הן ביחס לחברה האנושית, הן ביחס לטבע והסביבה והן ביחס לבעלי החיים. כל זאת על בסיס ערכי השוויון, החירות והערבות הדדית.