אני חושב שכדאי לגבש עמדה ברורה ופומבית לגבי תמיכתה של הדמוקרטית בזכויות נפגעי נפש, הן מבחינת הצורך בהגבלה דרסטית של כפייה מצד רשויות מערכת הבריאות כלפי נפגעי נפש, הן מבחינת "המפעלים המוגנים" (עבדות לשמה בשכר רעב), והן מבחינת תקצוב ראוי של מערכת בריאות הנפש הציבורית. אני לא שומע כמעט (אם בכלל) אף מפלגה אחרת מדברת בנושא זה, מעבר אולי לנושא התקצוב (שמדברים עליו יחד עם תקצוב שאר מערכת הבריאות). הגיע הזמן שנרים את הכפפה וניתן קול לאנשים שהמנגנון הממשלתי עשה אותם שקופים.
top of page
bottom of page
אני חושבת שהבעיה היא עמוקה יותר. מעבר לזכויות נפגעי נפש, פעילות ארצית נגד אובדנות שהיא לא במסגרת עמותות ועוד, חייב לחזק את מערך הבריאות הנפשית הציבורי!
אפילו עוד קודם- בכלל להביא אותו לסדר היום.
במיוחד לאחר כל הסגרים והתהפוכות הנפשיות שהגיעו בעקבות קבלת ההחלטות מאז מרץ האחרון.
הממשלה מתעלמת ממערך בריאות הנפש כאילו לא היה! לא היה איש בריאות הנפש אחד שותף לקבלת ההחלטות הנוגעות לקורונה.
כבר שנים רבות שזהו תחום שהוזנח לחלוטין, על אף שמגיע לציבור לקבלו בדיוק באותה מידה שניתן ללכת לרופא משפחה.
מסכימה איתך !