מיתוס הרגולציה בתחום הקיימות ולמה זה כמעט לא עובד

יבוא תלמיד תיכון שלומד אזרחות ויגיד בצדק מה, כי אולי הקפיטליזם הוא חזירי ולא רואה בעיניים (אסדות הגז, מפרץ חיפה, ים המלח, עין גדי והרשימה עוד ארוכה), אבל בשביל זה יש לנו את הרגולטור, את המשרד להגנת הסביבה, את המחוקק שיגביל את כוחו של הקפיטליזם הדורסני. לצערי הרב הרעיון הזה מקומו בשיעור התאורטי בתיכון. במציאות, מנקודת המבט של 'פרויקט ונוס', המערכת הפוליטית שרויה בתוך המערכת הכלכלית, היא קטנה ממנה לאין שיעור גם בגודלה וגם במידת השפעתה על היחיד והחברה. הכוונה היא שהמחוקק ברגע שהוא עובר את גבולות מדינתו, השפעתו כמחוקק כמעט לא קיימת, אבל השפעות הדולרים שבכיסו עובדות בדיוק כמו לפני שחצה את הגבול. גם בזמן שירותו כמחוקק, הוא עדיין צריך לדאוג לפרנסה לילדיו, איך ישלם על אונ' יוקרתית בחו"ל או יקנה להם דירה שתבטיח את עתידם - או כל מטרה כלכלית שהוא שם לעצמו. על אף השכר הגבוה של חברי הכנסת, לרוב המטרות הכלכליות שלהן גדולות יותר מהשכר.

קחו את חוק השקיות לדוגמה: חוק השקיות שעבר ב 2017, קבע שכל שקית שניקח בסופר, תחוייב במחיר עשר אגורות. מה הייתה מטרת החוק? לצמצם שימוש בשקיות ניילון. מי יהיה המפסיד העיקר מהחוק? יצרני השקיות. אני נדהמתי לגלות כי זהו שוק של מאה מיליון שקל בשנה בישראל. צמצום של שמונים אחוז בצריכת השקיות משמעותו הפסד של שמונים מיליון הכנסה שקל ליצרני השקיות כל שנה. נניח רווח נקי זה עשרה אחוז, כלומר שמונה מיליון שקלים בשנה. כמה כסף משתלם ליצרני השקיות להשקיע בטרפוד החוק? שמונה מיליון שקלים קל. נכון? זוכרים על איזה סכום הורשע אהוד אולמרט שלקח לכיסו בשביל להטות חוקים, תקנות או אישורים לטובת משקיע בשוק החופשי? דובר על כמה עשרות אלפי דולרים. דמיינו מה יכולים להשיג לכם שמונה מיליון שקלים. נכון יש גם חברי כנסת כנים ואמיצים בכל בית פרלמנט, וגם בשלנו הישראלי. זה נכון. אבל בשביל להטות משחק כדורגל, האם יש צורך לשחד עשרים ושתיים שחקנים ושלושה שופטים? ברור שלא. כנראה שמספיק לכם לשחד שוער, חלוץ ושופט אחד. גם זה בהגזמה. חבר כנסת שיציעו לו מאה אלף שקל עשוי לסרב בנימוס, אבל אם יציעו לו עשרים מיליון שקל, הוא כבר יצטרך לחשוב על זה. הרי מראש ברוב הדמוקרטיות כמעט כל החלטה עוברת על קוצו של יוד (כי יש את הצד במפה הפוליטית שבעד החוק, והצד במפה הפוליטית שנגד החוק), אז כל שנותר לכם הוא להעביר צד מספר מאוד מצומצם של אנשים. בשביל לפוצץ החלטת וועדה מספיק לכם חבר או שניים בוועדה שיהיו מאוד נגד ההחלטה והסיפורים לכך הם רבים מספור. בחברה שבה הכל עומד למכירה, מה שאנחנו מקבלים זו את הממשלה הטובה ביותר שאפשר לקנות.

מה קרה בפועל עם חוק השקיות? הוא עלה לראשונה ב 2007, ומחיר המקור היה חמישים אגורות לשקית (נדמה לי שדוב חנין העלה את החוק בזמנו). בפועל הוא עבר רק עשר שנים מאוחר יותר, ובמחיר של עשר אגורות לשקית. זה חסכון של שמונים מיליון שקל רווח נקי לתעשיית השקיות. ככל הנראה התקווה של יצרני השקיות הייתה שהורדת ה"קנס" על השקיות מחמישים אגורות לעשר אגורות לא תשפיע כל כך על השוק, למזלנו, ולרוע מזלם, הם התבדו, ואכן נוצר צמצום משמעותי בשימוש בשקיות.

לחוק השקיות אני עוד אקרא הצלחה מסחררת, ועל כל הצלחה כזו יש תשעה כשלונות שאנו אפילו איננו שומעים עליהם. אגב, לא חייבים לשחד כמובן, לא חייבים ללכת לשחור, יש הרבה דרכים אפורות לעשות את זה. חלקן אפילו ברות ניקוי מבחינת מס (תענוג מבחינת התאגידים!). אני לא חושב שאפשר להתחיל בכלל לדבר על רגולציה לאיכות הסביבה, כל עוד לא פתרנו את ניגודי האינטרסים שיש במערכת הכלכלית, לכן כל הרעיונות היפים שעולים במסמך כפי שאני מבין אותו, הם רעיונות יפים, אם היינו חיים בחברה מתוקנת, אנחנו לא חיים בה, והתעלמות מזה, בעיני, לא עושה לנו חסד, ואפילו גורמת לנו להיות מנותקים מהקרקע לחלוטין. השורה התחתונה: יש קונצנזוס מדעי על התחממות גלובלית ומשמעותה הבלתי ניתנת להכחשה של האקולוגיה והביוספרה לקיום עתיד האנושות בין מדעני הסביבה כבר משנות התשעים! ולמרות זאת, שלושים שנה אחרי, עדיין כל שנה מזהמים יותר משנה שעברה! למה? כי כולם מתכננים תוכניות יפות, ולא לוקחים בחשבון את הגורם האמיתי המעכב - השוק החופשי ואינטרסי הרווח ולא מעריך את גודלם ועוצמתם כראוי.