לכבוד
כ"ה כסלו תשפ"א
11/12/2020
סימוכין: 97344
הנדון: סיכום מפגש פורום תרבות דמוקרטית
על מדיניות התרבות של ישראל
1. את המפגש פתחה עו"ד עדנה הראל-פישר, היועצת המשפטית לשעבר של משרד התרבות, וזו תמצית דבריה –
2. יש שני אופני התייחסות לתרבות. התרבות כתעשייה, מנקודת מבט כלכלית תועלתנית, והערך האינטריזי של התרבות לאדם ולחברה – חופש הביטוי, כבוד האדם ומימוש אישיותו במכלול צורות ההבעה.
3. יש מִתאם בין מדינות עם הישגים טכנולוגיים לבין היותן מעודדות תרבות, ובתוכה תעשיות יצירה כמו טקסטיל, תעשיית תיירות ועוד. במלים אחרות, יש כלכלת תרבות ותעשיית תרבות.
4. אין לתחום התרבות את היכולת להתחרות כלכלית בתחומי תעשייה אחרים, ולכן אין לצפות מהמדינה בתמיכה בתרבות כתמיכתה בתחומי תעשייה אחרים.
5. אם ערך התרבות הוא אינטריזי, אז ממילא אנו מצפים מן המדינה להתערב ולתמוך בו, אבל בהתערבות על פי עקרון הריחוק.
6. אופן שיקול הדעת שהמדינה תפעיל יהיה בהתדיינות, בשיתוף ארגוני של אמנים ומומחים מתחום חקר התרבות, ויתנהל בשקיפות.
7. המדינה צריכה לציור מרחבים, שבהם מתקיים השיח בו תתעצב מדיניות התרבות, ואחרי כן יש לה כלים לסייע בכך – מנגנוני התמיכה, חממות, פרסים, שגם עליהם להיות מעוצבים מתוך עקרון הריחוק, בתוספת שיקול דעת על פי קריטריונים אמנותיים שקופים.
8. הכלים שנגזרים מעקרון הריחוק הם –
א. תמיכות – עליה לתת למוסד תרבות, אך לא לנהל אותו. האם על התמיכות להיות תלויות איכות? מנגנון תמיכות קשה ליישום בחברה מקוטבת כזו שלנו.
ב. מועצה לתרבות ולאמנות – לא כפי שמתנהלת המועצה כיום.
ג. פרסים, מלגות – אלה מביאים גם חסרונות. הם שואבים אליהם לחצים פוליטיים והתערבות, בעולם הלא נקי דיו של מנגנוני התרבות כיום (פרס היצירה הציונית כדוגמה).
ד. הטבות מס לתרומות
ה. פריסת הכנסות על פני כמה שנים
9. אפשר לעצב מן הכלים לעיל חבילה, שיש לה עלות למדינה והיא שתיתן אותה. או אז תהיה תמיכת המדינה בתרבות תלויה בפחות הפעלת שיקול דעת מצד המדינה.
10. את המפגש המשיכה ד"ר דיתי רונן, חוקרת תרבות, וזו תמצית דבריה –
11. אחת השאלות המרכזיות היא איפה האמנות מקדמת אותנו בעולם המקוטב של החברה הישראלית.
12. משבר הקורונה חשף את נקודות השבר הקיימות זה מכבר בחברה שלנו, גם בכול הנוגע לעמדת החברה והמדינה כלפי התרבות, ומעמדם הנמוך של האמנים ושל מוסדות התרבות בישראל.
13. בעיה מרכזית כיום בתחום ניהול התרבות בישראל היא היעדרו של גוף הסוקר את פני התרבות ומציף את האתגרים העומדים בפניה, וכשאין מידע אין טיעון ודיון על חשיבות התרבות ותרומתה לחברה. אין מי שאוסף מידע, חוקר ומציף אותו.
14. בעיה נוספת היא, שאנחנו לא חברים בפאנלים האירופיים כי אין אצלנו מדידה של תרבות. עלינו לשאוף להקמתו של מכון מחקרי תרבות ישראל, שיבחן את התרומה הכלכלית של התרבות בישראל, את המצב התעסוקתי, מצב ההיצע, עמדות הציבור כלפי התרבות ועוד.
15. תחום נוסף שירד מהפרק לגמרי הוא החינוך ליצירתיות כבר מן הגיל הרך, וביה"ס היסודי, דרך חטה"ב והתיכון. שם אמורים בני אדם צעירים להיתקל בדבר הזה שישנו בתוכם, ומבקש לצאת החוצה באופן מקורי.
16. עלינו לכלול במדיניות התרבות שאנו מציעים גם את פיתוחם וקידומם של בתי ספר לאמנות, מכון אמנויות ניסיוניות, מכון יצוא לתרבות, שיהיה הכלי שלנו לייצג את ישראל בעולם, תמיכה באמנים עצמאיים ואת שינוי היחס בין מרכיבי התמיכה השונים.
17. עידית עמיחי: מכירת נכסיו של מוזיאון האיסלם בירושלים חוללה פתאום שיח על מדיניות התרבות של ישראל.
18. בקורונה היוצרים ירדו לתחתית שרשרת המזון, הפכו לסדרנים במוזיאונים המעטים שנפתחו.
19. בעיניי, כול אדם הוא יוצר, אבל כן צריך דירוג. האמנות היא לא דמוקרטית, היא כרוכה בהצטיינותו בחדשנות, והמפתח לדירוג זה הוא מועצת תרבות, שצריכה להיות מורכבת מאנשי מקצוע. עלינו לחדד את חשיבות נוכחותם של אנשי מקצוע במועצה לתרבות.
20. עו"ד עדנה הראל פישר: מלבד פרסים יש מנגנונים אחרים שאפשר להשתמש בהם, שהם לא תחרותיים. בארץ אין מעמד משמעותי לארגוני האמנים בשיח של מנגנוני המדינה על מדיניות התרבות. ישנן מדינות המקיימות מנגנונים סוציאליים לתמיכה שוטפת בקיומם של אמנים, שמהווים תחליף למתן תמיכה על פי איכות היצירה (פרסים ומלגות).
21. במועצה לתרבות לדעתי יש לכלול לא רק אנשי מקצוע, כי אנחנו רוצים ליצור מרחב ציבורי תומך בתרבות, ולכן המועצה צריכה לכלול אישי ונשות ציבור מרכזיים ולשקף שיח תרבותי.
22. עידית עמיחי: הייתה פוליטיזציה במועצת התרבות, ולכן אמרתי 'אנשי מקצוע', נציגות ציבור לפלורליזם החברתי היא דבר מבורך, אך לא על פי השתייכות פוליטית.
23. עידית עמיחי: הנקודה החלשה במשרד התרבות היא האמן הבודד, העצמאי. בעולם המערבי אמנים מקבלים כול חודש תמיכה, כי למדנו כמה חשוב מגזר היוצרים, שבלעדיו אין יצירה.
24. אילן שיינפלד: הזכיר את מסמך החזון שהכין לשר חילי טרופר ונמצא באתר הדמוקרטית, וכולו מבוסס על מעמד האמן הבודד.
25. אילן שיינפלד: אני בעד עידוד הרשויות המקומיות לייצר מקורות הכנסה לתרבות ובעבור היוצרים המקומיים הפועלים בתחומיהן, בצורת מפעלי הנצחה של בני.ות העיר, קמפיינים של גיוס המונים, פסטיבלים וכדומה.
26. אמה טוקטלי: התרבות הישראלית לא נמצאת כעת בשנות החמישים, היא תרבות מגוונת הנמצאת ביחסי דיאלוג עם העולם.
27. הרשויות המקומיות יכולות לייצר שיח של תרבות מקומית.
28. התרבות חייבת להתקיים כי היא המייצרת את המכנה המשותף לחברה כולה.
29. ולכן הביזור ברמת הרשות המקומית חשוב, כי התרבות אינה הומוגנית.
30. עד הקורונה הצלחנו להכניס את המוסיקה האלקטרונית למיינסטרים, לפסטיבלים. זה כבר לא ענף תל אביבי. אבל אף על פי כן מעולם לא הוגדרנו כ'תרבות,' כי בישראל הייתה הגדרה ברורה מהי תרבות.
31. אם עיריית תל אביב יודעת לזהות מי חזק בתחום, ולתמרץ את פעילותו, ראוי שגם שאר השלטון המקומי יקבל את הגדרת המוסיקה האלקטרונית כתרבות ויפעל בהתאם.
32. לי חשובה הדינמיקה של התפיסה הכלכלית, לפיה התרבותה היא מנוף להצלחה. למשל, ענף הקולינריה בצרפת נחשב כחלק מחיי התרבות בה, ובאיטליה ישנם מקומות כאלה שהם חלק מתפיסת התרבות. במלים אחרות, אנחנו מכוננים שיח על זהות המדינה.
33. אילן: לדעתי ראוי שקשתו"ם ישווק גם את סצנת המוסיקה האלקטרונית בישראל.
34. אמה: האנדר גראונד חזק יותר מן המדינה. אנחנו שומרים על קשר בינלאומי, והדינמיקה של חוסר גבולות לאומיים כבר קיימת בענף שלנו, אבל זה צריך לחלחל למעלה. אני אזום, באופן עצמאי, אבל רוצה שתהיה לזה הנכחה בינלאומית.
35. איתן בלום: אם מכניסים את ענף הקולינריה לתחום התרבות, אז למה לא ריהוט, אופנה? רק בגלל שיש לאנשי האוכל לובי חזק יותר? אנחנו צריכים הגדרה מהותנית יותר של מהן תרבות ואמנות.
36. עידית: הוא צודק. למשל, השנה נודע כי תחום ריקודי העם יקבל תמיכה ממשרד התרבות. אני לא בטוחה שתחום זה נכנס להגדרה.
37. סיגל כהן: בתחום התמיכה באמנים עצמאיים קיימים עמותת הכוריאוגרפים ואיגוד היוצרים בתיאטרון.
38. קשתו"ם די נמחקה בשנתיים האחרונות, כי לקחו את תקציבי קשתו"ם והעבירו אותם להסברה.
39. עלינו לדרוש מן המוסד לביטוח לאומי תשלום דמי אבטלה לאמנים, ומרשות המיסים – מיסוי מוזל על מכירת יצירות אמנות. בגרמניה, למשל, יש מע"מ בגובה 19%, אבל על יצירות אמנות הוא הופחת ל- 9%.
40. דיתי רונן ואני כתבנו בזמנו דו"ח ממפגש בריטי-ישראלי שהתקיים בתיאטרון הבימה. אביא אותו בפניכם.
41. גליה בראור: יש זיקה אזרחית ותרבותית, המייצרת אזרחות תרבותית, בין משרד החינוך למשרד התרבות איך מפרשים תרבות, מה הערך הסימבולי שלה, זו זכות גדולה וכוח אדיר, יותר מכוח כלכלי.
42. צריך להיזהר מהגבלה מהי תרבות, מפני שזה כוח מניע.
43. עלינו לטפל בתנאים שיאפשרו צמיחה של זה.
44. תל אביב שונה מכול עירייה ומועצה אחרת בארץ. ברגע שאמנים ואוצרים הם עצמאיים, מנסים בראשויות האחרות לנתב אותם על פי נראטיבים שפעילים פוליטיים בעריהם מבקשים לקדם. זה קורה לא רק ברשויות מקומיות, אלא בעוד ארגונים, שאנשים בהנהלותיהם אינם צרכני תרבות אמנות.
45. במסמך חשוב לי להכליל את הכוח המניע הכלכלי של אמנות, את החיבור בין אמנות לחינוך, האמנות כתשתית של חברה, לדבר על אנשי המקצוע כמי שערניים לתרבות ולאמנות, שיכניסו למשרד התרבות מדיומים חדשים, ברוח ה diversity וה inclusion, ולהקים צוות חשיבה מצומצם שמבין במיסוי, בחוק הבניה, בארנונה לסטודיו של אמן וכדומה.
46. סיגלית גלפנד: המכון לתרגום ספרות עברית הוא מכון לייצוא תרבות שעמותה תומכת בו.
47. בזמנו הצענו למשרד התרבות להקים קרן ליוצרים עצמאיים, שלא הוקמה.
48. המועצה לתרבות ואמנות ומדוריה אסור שיהיו כפופים למשרד התרבות. כי אז השרה והמנכ"ל שולחים אנשים שהם רוצים במועצה, ומבצעים שינוי מהותי בהרכבה. הכסף הממשלתי צריך לעבור למועצה, ושהיא תקבל החלטות לפי קריטריונים, שהכסף לא יעבור במישרין ממינהל התרבות למוסדות התרבות ולאמנים העצמאיים.
49. צריך להכין לוחות זמנים ותוכנית עבודה.
50. סיגל כהן: בזמנו פעלה בישראל העמותה הישראלית לתרבות ולאמנות בראשות יוסי פרוסט, וכדאי ללמוד מניסיונו.
51. כול דיון בתמיכה באמנים צריך להתנהל במתכונת שולחן עגול, ובו איש מקצוע מתחומי התרבות, משפטן ועובד סוציאלי.
52. שירה: הרשויות המקומיות הן מדרון חלקלק כמו קבלת תמיכות במישרין ממינהל התרבות. אם יעבירו את המנדט לחלוקת תמיכות לרשויות, דעו שהן מציבות תנאי עבודה בלתי אפשריים.
53. במקרה של פרויקט שאני אצרתי, העירייה הפכה לגוף האוצר, ולא מינתה גוף מקצועי אמון על אוצרות. כך נזרק המון כסף, והאימפקט של הקמפיין לעידוד חיי התרבות וצריכתה בעיר נכשל.
54. אם מעבירים לרשויות מנדט לחלק כסף ליוצרים בקהילה, גם שם צריך לשמור על עקרון הריחוק.
55. אסתי זקהיים: יש גם פריפריה תרבותית בתוך העיר. למשל, תיאטרון 'תמונע' מול תיאטרון בתחנה המרכזית. לכן יש להתעקש על חקיקת חוק תרבות וחוק תיאטרון, בדומה לחוק הקולנוע,ש יגנו על סוג של תקציב ללא תלות בממשלה.
56. איריס רונלי ריקליס: עלינו להתייחס במסמך המדיניות לקבוצות יוצרות שהן חברות בע"מ, לא עמותות, כמו אלה המניעות את חיי הלילה, שלא יכולות לקבל תמיכה משום מקום, כי הן נופלות בין הכיסאות. במלים אחרות, עלינו ליצור מנגנון תמיכה וקריטריונים לתמיכה בארגונים מסחריים לכאורה, המייצרים תרבות.
57. מאריה קונג', מיונה, אנסמבל אספיה, כולם גופים שעברו בתחילה כגופים מסחריים, במשך שנתיים, מפני שרק אחרי שתי שנות פעילות אתה יכול להגיש למינהל התרבות בקשת תמיכה.
58. איתמר גורביץ': עלינו לחלק את התרבות לתרבות נתמכת ולתרבות מסחרית. כך זה בכול העולם. למדינת ישראל יש גבול במי ובכמה היא יכולה לתמוך. כך קורה גם בבריטניה. מחזמר מתחיל בתיאטרון מסחרי ולא מקבל תמיכה.
59. כדי שלמסמך יהיה אפקט, צריך להיות מהפך מאוד גדול לא רק ביחסם של הפוליטיקאים לתרבות, אלא גם ביחס הציבור לתרבות ולאמנות. הם לא מכירים באמנות ובאמנים כדבר חשוב, כפי שקורה הדבר במדינות רבות בעולם. מהפך כזה לא יתחיל מהציבור אלא מהפוליטיקאים וממובילי דעת קהל.
60. עלינו לשנות גם את יחסם של ראשי רשויות מקומיות לתרבות.
61. אפשר ליזום השתלמות תרבות שנתית לראשי השלטון המקומי וסיורים של מומחי תרבות בערים.
62. ההתנתקות מפוליטיקה היא הדבר הכי חשוב לתרבות, ולכן עלינו להקים רשות לתרבות, ולידה מכון מחקר תרבות ומכון ייצוא תרבות.
63. כמו כן עלינו לדרוש את הפרדת קשתו"ם ממערך ההסברה של משרד החוץ.
64. ד"ר דיתי רונן: מתנגדת להקמת רשות ממלכתית לתרבות, מפני שראינו מה קרה לענפים אחרים שהפכו לרשויות ממלכתיות, כמו רשות המים. עדיף לעבוד במתכונת הקיימת, שר תרבות וחינוך ומינהל תרבות.
ניתן לצפות בכול הדיון בזום, בפורום תרבות של הדמוקרטית.
בברכה,
אילן שיינפלד
יו"ר הפורום